אני מוריס

אז חזרתי לליון, בכל זאת אין כמו הבית (לפחות עד שהכרתי את ישראל).

התחלתי להתמחות כטבח פשוט בבית מלון מרשת מלונות פרונטל שכבר לא קיימת.

תנאי ההעסקה שלי היו פשוטים, הם נתנו לי קורת גג וארוחות ופעם בשבוע יצאתי ללימודים על חשבונם.

ובתמורה, עבדתי במשרה מלאה עבור תשלום של 10% שכר משכר המינימום בעבר.

השף הראשי של המלון, ז'אן פלורי היה אחד השפים הכי טובים בצרפת וזכה לא פעם בתחרות " Meilleur Ouvrier de France" (תחרות שהתקיימה אחת לארבע שנים ובה התמודדו השפים הגדולים בצרפת).

היועץ הקולינרי במלון היה לא אחר מאשר פול בוקוז שעם השנים ואינספור הישגים מעוררי השראה זכה לתואר "שף המאה".

ובכל זאת, הדמות שהערצתי במטבח היה הסו-שף של המלון.

שואלים למה? הבן אדם היה פשוט עילוי קולינרי! גאון!

כשהוא התקדם להיות שף במסעדה משלו ממש רציתי לעבור יחד אתו ולהמשיך לעבוד תחתיו,

למרות שהיחסים בנינו היה מעולים הוא היה מקצועי מאוד ואמר לי שאני לא עובד מספיק מהר ושאני לא יכול לעמוד בקצב ולעבוד אתו.

שאלתי אותו מה אני יכול לעשות כדי להשתפר ונשלחתי לעבוד במסעדת פועלים בשרית כדי לפתח את מיומנות זריזות הידיים.

במשך חודש ימים עבדתי על הגריל והפכתי סטייקים בלי הפסקה.

הרי צרפתים יודעים מצוין מה ההבדל בין רייר למדיום ולא מוכנים להתפשר באוכל.

וכך במשך חודש הפכתי סטייקים ללא תמורה, ללא שכר, ללא זמן לנשום- רק כדי ללמוד ולהשתפר.

אם השתלם אתם שואלים?

אם אגיד שבתור ילד לא התאכזבתי מהעובדה שחזרתי הביתה ללא משכורת חודשית, אשקר,

אבל בדיעבד השעות האלו במסעדה שחידדו את כישוריי שווים הרבה יותר מעשרה משכורות חודשיות.

ואז נשלחתי לעבוד בחנות דגים והסיפור חזר על עצמו חלילה רק שהפעם פלטתי דגים מכל סוג וכל צורה.

לאחר מכן עבדנו יחד, אני וה"סן סיי" שלי במטבח, תקופה ארוכה ויפה והמשכתי ללמוד ממנו בכל יום מחדש.

מי שקרא את הטור הראשון ששיתפתי לבטח זוכר שאני wild & free וקצת היה לי קשה להישאר תקופה לא מבוטלת באותו המקום.

עברתי לעבוד בגרמניה, איטליה, מונקו, ואנגליה הייתה התחנה האחרונה לפני שהגעתי לישראל.

אבל מהרגע שעזבתי את ליאון זה כבר היה רשמי-

אני שף! שף מוריס מונייר 🙂אני מוריס